משאב המים בחקלאות - חלק ג'
מה אומר החוק
בשבוע שעבר דיברנו על משבר משאב המים בעולם וצמצום הזמינות שלו כתוצאה ישירה מכך. השבוע נעסוק בתמחור המים לחקלאות בישראל ובעולם. כן, כן, גם לנושא זה קשר הדוק עם נגישות המשאב היקר והחיוני הזה.
קצת רקע: כמות המשקעים הטבעיים בישראל נמוכה יחסית לממוצע המדינות המפותחות. מאזן המים הוא שלילי. כלומר: צריכת המים של כלל משתמשי המים (בית, חקלאות, תעשייה, גינון) בהשוואה לכמות המשקעים השנתית לא מבשרת טובות. בשפה פשוטה, אין לנו מספיק מים במדינה. מאפיין זה הביא לאורך השנים את ממשלות ישראל להטיל רגולציה על משק המים ולשקוד על פיתוח מקורות מים, הקמת מוביל המים הארצי מהכנרת למרכז הארץ בשנות החמישים ועד להקמת מתקני התפלת מי ים בשנות האלפיים וטיפול ושימוש במי קולחין לחקלאות.
חוק המים, התשי"ט-1959 מסדיר את משק המים בישראל בקביעת מדיניות מרחבית כוללת לשימושים השונים. החוק קובע כי מקורות המים במדינה הם קניין הציבור בשליטה של המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ.
שרשרת אספקת המים
שרשרת אספקת המים מורכבת מכמה מקטעים ומאופיינת בריבוי גורמים. מקטע ההפקה כולל את חברת "מקורות", מספר מתקני התפלת מי ים, ובעיקר תאגידי מים, רשויות מקומיות וספקים מקומיים אחרים. בדרך כלל, ספקי המים גם אוספים את הביוב מצרכני הקצה ומעבירים אותו למתקני טיפול בשפכים, המוחזקים על ידי איגודי ערים או ספקים מקומיים. במתקנים מופקים מים מושבים לצרכני קצה בחקלאות ובתעשייה ולצריכה עירונית (כמו השקיית גינות ציבוריות). על כל הגורמים הללו מפקחת הרשות הממשלתיות למים ולביוב (רשות המים), אשר הוקמה כדי לרכז את הסמכויות ואת קביעת הכללים במשק המים בידי גוף מקצועי אחד.
בעשורים האחרונים יושמו רפורמות רבות במשק המים, ובמרכזן הקמת תאגידי מים וביוב אשר החליפו את מחלקות המים העירוניות, הקמת רשות מים הקובעת את מחיר המים, היטלי הפקה שהושתו על מפיקי המים, רפורמה במחיר המים, במסגרתה הובאו בחשבון עלויות הפקת המים כולל התפלה ותיקון לחוק המים שהביא לעלייה במחיר המים המסופק על ידי אגודות חקלאים, וירידה במחיר המים המסופק על ידי "מקורות".
רפורמות אלו, לצד משתנים שונים, הביאו מצד אחד להגברת האסדרה של משק המים (שגרמה לחיסכון בשימוש במים שפירים, הקטנת פחת מים ופחת גבייה), ומצד שני תרמו לעלייה ניכרת במחיר במים. יש לציין כי עליית מחיר המים בתקופה זו אינה קשורה באופן ישיר למעבר לתאגידי מים אלא בעיקר לרפורמה במחיר המים (העמסת מחיר המים על הצרכן בהתאם לעלויות), הפסקת סבסוד על-ידי המדינה, הגברת השימוש במים מותפלים ועוד.
בעקבות התיקון בחוק, מחיר המים לחקלאות נקבע לפי ארבעה תבחינים: כמות השימוש; סוג, איכות וספק.
מסקרי הנתונים במסמך הצעת ממשלה להעלאת מחירי המים לחקלאות משנת 2021, אפשר לראות כי בשנים 2000 עד 2020 סך צריכת מים בחקלאות עלה באחוז וחצי, סך התפוקה החקלאית של גידולים צמחיים עלה באחוז ורבע, והתפוקה של גידולים צמחיים ל-1 מ"ק מים עלתה ביותר מ-20% משנת 2000 עד שנת 2020.
שינוי זה עשוי ללמד על התייעלות בשימוש במים לחקלאות. לפי מחקר של בנק ישראל, על רקע העלאת מחיר המים לחקלאות התייעל השימוש במים והתפוקה ליחידת מים עלתה. מלבד שיפורים טכנולוגיים, להתייעלות תרם גם שינוי בהרכב הענפי, שכלל מעבר מגידולים עתירי מים לגידולים פחות עתירי מים. שינויים אלו עשויים ללמד כי החקלאות מתייעלת לנוכח שינויים במחירים יחסיים של תשומות וגורמי הייצור, לא רק בגין שיפורים טכנולוגיים אלא גם בגין שינוי תמהיל המוצרים.
גרפים מעניינים מתוך מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא:
מסביב לעולם ב70% מים
ומה קורה מסביב לעולם? כאמור, משאב המים הוא בחסר במקומות רבים בעולם. לפי דוח של הפורום הכלכלי העולמי משנת 2014, משבר המים הוא אחד מהסיכונים הגלובליים, המעצבים את הסביבה העולמית, שלהם השלכות שליליות על מדינות ועל תעשיות. משבר זה נובע מגידול באוכלוסייה ועליה בצריכת המים, זיהום מקורות המים, אי-שימוש בטכנולוגיות מים מתאימות והבדלים תרבותיים.
הפקת המים מכל מקור טבעי, כגון אקוויפר, אגם, נהר, נחל או מעיין משמשת לרוב להשקיה, כאשר למעלה משני שליש מסך המים המתוקים על פני כדור הארץ מופנים למטרות 22 חקלאיות, לצד שימושים עירוניים (כמו מי שתייה, שטיפה וכביסה) ושימושים תעשייתיים. המים הם משאב סופי המצוי בחסר במדינות רבות ולכן הרשויות מסדירות את השימוש בו.
במדינות בעלות חסר במים, כמו ישראל, קיים לעיתים משטר מים קשיח, לפיו כל המים שייכים למדינה, גם מים בקרקע פרטית, ויש לקבל היתר להפקת מים. גם במדינות שאינן בחסר במים ובעלי קרקעות הם בעלי המים באדמתם, יש לעיתים רגולציה על הפקת מים. כך, במדינות רבות שאיבת מעל 20 אלף ליטר מים ביום ממקורות טבעיים חייבת ברישיון, המכתיב את נפח ותדירות הפקת המים. במדינות רבות קיימת שאיבת מים שלא כדין ללא רישיון או תשתית ניטור נדרשת.
השוואה נכונה של מחיר המים בין מדינות שונות בעולם היא מורכבת ותלויה בגורמים רבים, כגון משטר המים הנהוג בכל מדינה, כמות המשקעים בכל מדינה, מספר ימי הגשם בשנה בכל מדינה ואחוז השטח החקלאי מסך השטח בכל מדינה.
כך, במדינת מרובות משקעים, כמו במרכז וצפון אירופה, המים הם בחזקת בעל הקרקע, והחקלאי יכול לעשות שימוש במים הנמצאים בשטחו (החל או מי תהום) בעלות נמוכה יחסית. בישראל כמות המשקעים השנתית הכוללת נאמדת בכ-7 מיליארדי מ"ק, מכמות זו כ-2 מיליארד מ"ק נשמרים וניתנים לניצול (בעיקר מי תהום והכנרת), והיתר כ-5 מיליארד מ"ק מתאדים או זורמים לים.
גידול בשטח האורבני והסלול בעשרות השנים האחרות בישראל, לצד ירידה במספר ימי הגשם בשנה ויציבות בכמות המשקעים, הובילו לגידול בשיטפונות ובמשקעים שאינם זורמים למי תהום או לאגמים ולנחלים, אלא לים.
מודל מחירי מים לחקלאות בטורקיה משנת 2021:
בין מים למים
בישראל, ספק המים הוא המדינה וקיימת רגולציה הדוקה של המדינה, ומשק המים עובד בה כמשק סגור. כך, ישראל היא מהמדינות הבודדות שדואגת להקמת תשתיות לאספקת מים לחקלאות בכל רחבי המדינה, ולא רק בסמוך למקורות המים ומחיר המים הנקבע על ידה מגלם בתוכו הן את עלויות השימוש והן את עלויות ההפקה וההולכה של המים לחקלאים.
על מנת לבצע השוואה של מחיר המים הסופי לחקלאים יש להשוות את מחירי המים לחקלאות בישראל למחיר הסופי לחקלאי, אולם באירופה במקרים רבים ההפקה וההולכה היא פרטית ואין מידע על מחירי המים לחקלאות.
בנוסף, ככל שרוצים להשוות את מחירי החקלאות בישראל ביחס לעולם יש לבחון מה המצב במדינות שנבחנו. במדינות מרובות משקעים, כמו שוויץ, סלובניה, אוסטריה וגרמניה, מחיר המים לחקלאות נמוך יחסית ובחלקן הוא ללא תשלום, שכן שבחלק מהמדינות המפותחות אספקת מים לחקלאות נעשית רק כשיש מקור מקומי, ואם אין – אז אין חקלאות מושקת באזור. כמו כן, ישראל היא המדינה היחידה שמקור המים העיקרי לחקלאות מופק ממי קולחין, והתמחור משתנה לפי איכות המים ומידת המליחות בהם.
מה דעתכם, הסיבות מחזיקות מים?